הפינה הטקטית

פינת הטקטיקה של יובל מרון | טעימה קטנה משיטות הכדורגל בהם משתמשים המאמנים ברחבי העולם

אחד מצירופי המילים הנפוצים בקרב אוהדי הכדורגל הוא : ״אין שיטה״ . שיטה או בשמה המקצועי טקטיקה / מערך היא המרכיב החשוב ביותר בכל קבוצה. אילולא הטקטיקה כמעט ולא הייתה חשיבות לתפקיד המאמן בעולם הכדורגל.הטקטיקה המתאימה תאפשר צמצום פערים מול יריב חזק יותר או ניצול יתרונות הקבוצה מול יריבה חלשה יותר בעת הצורך. אפילו כאשר משחקים במשחק המחשב פיפא אחת הפעולות הראשונות היא בחירת המערך המתאים ולא בכדי נוספים בכל שנה מערכים חדשים למשחק.

הטקטיקה הראשונה בפינה הטקטית היא 3-5-2.
כפי שניתן לראות בתמונה, טקטיקה זו מבוססת על שלושה בלמים במערך ההגנה בניגוד לרוב הטקטיקות האחרות אשר מבוססות על ארבעה שחקנים בחלק האחורי. בעקבות הבחירה בכמות דלה יותר של שחקנים בצד ההגנתי מערך זה נחשב להתקפי.

שלושת הבלמים - מכיוון שמדובר במערך התקפי בד״כ יבחרו המאמנים לשחק עם קו הגנה גבוה, כלומר על שלושת הבלמים מוטלת האחראיות לדחוף קדימה לאזור קו האמצע על מנת לייצר לחץ על שחקני היריבה. אחד היתרונות בכמות כזו של בלמים היא יכולת ההתגוננות מול שני חלוצים וחלוקת העומס בין שלושתם. יתרון נוסף הוא שכמות זו מאפשרת יכולת הסתגלות גבוהה יותר לשינויים התקפיים במהלך המשחק מצד היריבה.

כיום משתדלים לבחור המאמנים לפחות בלם אחד מתוך השלושה בעל טכניקה גבוהה יותר מהשאר או קשר אחורי המתפקד כבלם, ההסבר לבחירה זו היא שטכניקה איכותית מספיק בחלק האחורי תיאפשר התגברות על לחץ היריבה ע״י אחד משלושת הבלמים בעת הצורך. לראייה לאונרדו בונוצ׳י אחד הבלמים הטובים בעולם כיום ניחן ביכולת מסירה אדירה.הקושי העיקרי בהצבת שלושה בלמים הוא יכולת התקשורת ביניהם, דרוש הרבה זמן ואימונים רבים עד שמגיעים לתקשורת הרצויה. בגלל העובדה שאין מגנים החלק ההגנתי חשוף יותר להתקפות מהכנפיים מצד היריבה.
באנוצ'י, יכולת מסירה גבוהה.
חמשת הקשרים - כמות זו של קשרים תאפשר יותר אחוזים בהחזקת הכדור ושליטה במגרש השדה. למעשה ניתן לחלק את חמשת הקשרים לשלושה קשרים מרכזיים ושני קשרים המשמשים כשחקני כנף. בד״כ אחד משלושת הקשרים ישמש כשחקן אחורי יותר על מנת לעזור לשלושת הבלמים בפן ההגנתי ולסייע להם בבניית התקפות הקבוצה אשר מתחילות מאחור. שני הקשרים הנוספים מתוך שלושת הקשרים יהיו אחראיים יותר על בניית המשחק ומסירת מסירות מפתח, ברוב המקרים אחד מהם ישמש כפליימיקר המרכזי והקשר השני יסייע לחלוצים כאשר הוא מגיח מעט מאחור על מנת לבלבל את הגנת היריב.לדוגמא כאשר ברצלונה שיחקה בשיטה זו בקישור בוסקטס שימש בתור הקשר האחורי, ראקיטיץ' שימש בתור הפליימיקר ואינייסטה הגיח מעט מאחור ועזר לחלק ההתקפי.

שחקני הכנף - במערך זה הם למעשה לא שחקני כנף ״קלאסיים״ מכיוון שמוטלת עליהם אחראיות כבדה יותר בצד ההגנתי, המחסור במגנים טבעיים גורם לכך ששחקני הכנף צריכים לסייע לשלושת הבלמים במשימות ההגנתיות. בעקבות כך בחלק מהמקרים שחקני הכנף הם למעשה מגנים בעל אופי התקפי יותר המשחקים מעט מעל הבלמים (ניתן לפרש שיטה זו גם בתור 5-3-2).

שני החלוצים - ההתאמה האפקטיבית ביותר עבור שיטה זו היא שני חלוצים בעל אופי שונה כלומר חלוץ מרכזי וחלוץ שני.
החלוץ המרכזי הוא למעשה ״חלוץ 9 קלאסי״. חלוצים מסוג זה הם בעלי יכולות פיזיות גבוהות המאפשרות להם להתמודד עם הבלמים במאבקים הגופניים. החלוץ השני ממוקם מעט מאחורי החלוץ המרכזי ובמקרים מסויימים מסייע לשחקני הקישור בשבירת הלחץ ובניית התקפות מהצדדים והמרכז. חלוצים מסוג זה הם בעלי יכולת קריאת משחק גבוהה,זריזות וטכניקה. יכולות אלו מאפשרות להם לתמוך בחלוץ המרכזי ולהתגבר על בלמי היריבה ע״י תנועות לעומק ומהירות.דוגמא לשילוב זה היא של פרננדו יורנטה וקרלוס טבז כאשר שיחקו יחד במדיה של יובנטוס.

בשורה התחתונה טקטיקה זו תשוחק ע״י קבוצות ששואפות להכתיב את הקצב ולשלוט בכדור על אף החסרונות בחלק ההגנתי. ברוב המקרים לוקח זמן לקבוצה לתרגל מערך זה עד שמגיעים לרמת ביצוע גבוהה וטובה מספיק אך כאשר זה קורה והשחקנים איכותיים מספיק לרמה הנדרשת מתקבלת קבוצה התקפית ואטרקטיבית לצופים.

אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.