על ארבעת המינים ופרופורציות / גילור בירוק

גילור בירוק | שמעון גילור מספר מתי לאחרונה ראינו כזה כדורגל זוועתי, כן ראינו, לפחות המבוגרים בחבורה ומחפש את אלה שנלחמים 

1. ביום חמישי נאגוד את ארבעת המינים ונברך על נטילת לולב. ונשאלת השאלה: מדוע דווקא הוא זכה בברכה? שהרי האתרוג נחשב ל"דובדבן שבקצפת". תשובות רבות לשאלה זו. אחת הפרשנויות ממשילה את ארבעת המינים לאברים בגוף האדם. האתרוג משול ללב -לרגש. ההדס לעיניים - לראייה. הערבה לשפתיים- לדיבור. ואילו הלולב משול לעמוד השדרה. על פי אותה פרשנות, החשוב הוא עמוד השדרה, מרכז השלד ובעת ובעונה אחת מרכז העצבים.

2. גם בקבוצת כדוגל, עם כל ה"להבדיל", החשוב ביותר הוא עמוד השדרה. שוער, בלם, קשר אחורי (גרזן), קשר 50-50, קשר/חלוץ, וחלוץ. אם ה-5 הללו טובים הם יסחפו את היתר. כשבונים קבוצה צריך קודם כל לבנות את "עמוד השדרה". ואצלנו? שוער צעיר, אמנם כשרון גדול, אך לא יציב וחסר בטחון. בלם –בינגו. קשר אחורי – מבוגר ומעבר לשיא. קשר 50-50, אמנם מככב בנבחרת בולגריה אבל לא אצלינו (בינתיים). קשר חלוץ – ורמוט הרבה מעבר לשיאו או אזולאי – לא יהיה אף פעם ורמוט והיתר לא בכוון. חלוץ – שנדע אחת ולתמיד מי הוא ואז נתייחס. ולכן , אם רק אחד מתוך החמישה שמרכיבים את "עמוד השדרה" הוא בינגו, אי אפשר לצפות לגדולות ונצורות.

3. היו כאן מאז אלישע לוי מאמנים ישראלים וזרים. כל הישראלים האחרונים, כולל אלישע גם שיחקו במכבי חיפה (עטר, בנאדו, בלבול, רוני לוי). כולם נכשלים. מה עוד צריך להתרחש על מנת שתבינו שהבעיה במכבי חיפה היא לא המאמן?

4. אתמול, במהלך ההליכה מהאצטדיון לחניה, פנו אלי לא מעט אוהדים ושאלו אם זכורה לי תקופה שבה מכבי חיפה שיחקה כדורגל "זוועתי" כזה. מאחר שרק מעטים "זכו" לשמוע את תשובתי אחזור עליה: הייתה תקופה כזו שהחלה בסביבות מלחמת יום כיפור (עונת 73/4) והסתיימה פחות או יותר בעונת 79/80. לזכותם של שחקני שנות ה-70 נאמר שאי אפשר להשוות את התנאים, השכר, האצטדיון, כמות הקהל וכל השאר. ובכל זאת, חשבתי היום בבוקר קצת על פרופורציות והרשו לי "להפליג" למחוזות רחוקים.

5. היום י"ב בתשרי בשנת תשל"ד (בדיוק לפני 44 שנים על פי הלוח העברי, 8.10.73 למניינם), היה היום הקשה ביותר של מדינת ישראל מאז ומעולם. באותו יום, נחלקה ההנהגה שלנו ל-2. היו רואי שחורות שדיברו על "חורבן הבית השלישי". היו כאלה שאפף אותם ייאוש. היו כאלה שדיברו על "התבצרות בהרים". ולמי שלא הבין עד כה. מדובר על היום השלישי למלחמת יום הכיפורים, יום שבסופו צה"ל נכשל בהתקפת הנגד ובעיני ה"לוזרים" הדרך מתעלת סואץ לתל-אביב ומגשר בנות יעקב לחיפה נראתה בלתי ניתנת לחסימה. אבל, רבים יותר, וכנראה טובים יותר, התעשתו, נלחמו, סחפו את היתר אחריהם ותוך שבועיים נוספים עקובים מדם, "הפכו את הקערה על פיה". כשאתם רואים בכל יום את מדינת ישראל המשגשגת, דעו שאלמלא אותם מנהיגים (בעיקר בצה"ל, אך גם בהנהגה המדינית), כנראה שחיינו היו נראים אחרת.

6. זה לא ספורט ובוודאי שלא כדורגל, והרשיתי לעצמי להיסחף, רק על מנת שנבין שבמשברים וברגעים קשים מכל סוג, צריך לחפש את אלה שלא מתייאשים, לא מתבכיינים, לא מפחדים. צריך לחפש את אלה שנלחמים.

7. אה, כן, רציתי להזכיר עוד משהוא קטן. אתמול ניצחנו. חג שמח!
צילום: חגית אברהם.

תגובה 1:

מופעל על ידי Blogger.