הייאוש לא נעשה יותר נח / גילור בירוק

גילור בירוק | שמעון גילור חוזר מפגרה ומנסה למצוא שמץ אופטימיות. 

1. בחייו של אוהד כדורגל יש מחזוריות. תמיד יש את המשחק הבא, את העונה הבאה, את המאמן הבא, את  הכוכב הבא. יש להיכן לשאוף ויש למה לקוות. זהו מקור האופטימיות של המאוכזבים, זהו המשאב הבלתי נדלה של העוצמה,של הכח הנפשי, להתמיד ולדבוק באהדה לחבורת אנשים שמתיימרים להיות שחקני כדורגל מקצוענים ומה שמאחד אותם עם האוהד, הוא הסמל הרקום בחולצתם קצת מעל הלב. והנה מנהלת הליגה הוסיפה לנו מימד חדש למחזוריות – קראו לזה "פגרת שזרוע". שוב התעטפנו באופטימיות, התמלאנו בתקוות וחלמנו שרק תסתיים לה הפגרה ונמצא את עצמנו בדרך חדשה. ואז מגיעה המציאות האכזרית במקצת, ושבנו לנקודת ההתחלה. במילה אחת – ב א ס ה !

2. ובכל זאת היה משחק וצריך , גם ממנו, ללמוד ולציין כמה תובנות: אלה שמפמפמים השכם והערב על כך שורמוט חייב לשחק, חוטאים לאמת המקצועית. בכל המשחקים שבהם הוא פתח בהרכב ושיחקנו 11 מול 11 לא קיבלנו את "הסחורה" שיש לו ברגליים. ואילו במשחקים שבהם הוא נכנס מחליף, השפעתו הייתה רבה ! המסקנה, בעיני ברורה כשמש.

3. נכון שקופחנו על ידי השופט. אבל השופט בשום אופן לא הכריע את המשחק. היו לנו 45 דקות +5 תוספת זמן לתקן, הרבה יותר מלגנוב גול בחטיפה של 1 על 4 (שאפו גדול לסולליך). ולכן ,מביך אותי שהמאמן שלנו בכלל מזכיר את זה כתירוץ.

4. ונסיים בוזגלו – מי לא התרגש ? שיקום!
צילום: האתר הרשמי.

אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.