הראיון שלא קרה/גילור בירוק

גילור בירוק  | שמעון גילור על קאיו והראיון שלא היה, ראיון בלעדי עם קאיו אלבס

אני: קאיו באמת תודה שהואלת לתת לנו ראיון בלעדי.

קאיו: על לא דבר. אתם כל כך נחמדים, לא יכולתי לסרב.

אני: אפרופו נחמדים. ממי קיבלת יותר עידוד ופרגון. מהאוהדים בשוויץ או כאן בישראל?

קאיו: תשמע, גם במכבי חיפה וגם בגראסהופרס קיבלתי עידוד מהקהל. אבל בשוויץ הייתי צריך לתת עבודה בשביל זה. אתה יודע כמה קשה צריך לעבוד על מנת שכל עונה 4 שנים ברציפות אתן יותר מ-10 שערים ויותר מ-10 בישולים?

אני: ואצלנו?

קאיו: כאן בחיפה , אני מקבל עידוד בלי להתאמץ. אז למה לעבוד קשה?

אני: לא בשביל זה הביאו אותך? שלא לדבר על 500 אלף יורו!

קאיו: קודם כל אני אף פעם לא מדבר בתקשורת על השכר שלי. אתה אמרת 500 אלף יורו. מבחינתי זה יותר קרוב לחצי מליון.

אני: אתה יודע מה? עזוב את הכסף? אין לך הרגשת החמצה מקצועית?

קאיו: החמצה? על מה אתה מדבר? ראית את המשחק נגד פתח תקוה ? אם השוער שלהם לא היה מזנק ועוצר את הבעיטה שלי ואם היו בונים את השער ליד היציע הצפוני רק 3 ס"מ יותר גבוה הייתי מבקיע נגדם צמד!

אני: טוב, טוב , הבנתי. בוא נדבר על משהו אחר. היה לי רושם שלא ממש מתאים לך כשאנחנו זוכים בקרן. הרגשתי שניגשת לקרנות במין חוסר חשק.

קאיו: אתה ממש חוצפן ! מתי בפעם האחרונה יצא לך לרוץ ממרכז המגרש לנקודת הקרן ? אתה יודע שזה כמעט 50 מטר ? ומה עם זה שאחרי כן גם צריך לרוץ בחזרה ? והשופט הזה נותן לנו עוד קרן ועוד קרן ועוד קרן ולא מפסיק!

אני: האמת שאני רץ 3 פעמים בשבוע משהו כמו 10 ק"מ בפחות משעה. עד כמה שידוע לי אתה לא עושה מרחק כזה במשחק של 90 דקות. אבל הנושא של הריאיון הוא אתה ולא אני. אז ברשותך שאלה אחרונה. איך האוכל הישראלי?

קאיו: או! עכשיו נגעת בנקודה רגישה! אין על האוכל בישראל! בשוויץ אין חומוס, אין שווארמה, אין ג'חנון, אין חמין. כל אירופה יכולה ללמוד איך מפטמים שחקני כדורגל בישראל.

אני: אתה יודע מה, עוד שאלה אחת. מה יקרה אתך בעונה הבאה ? יש מצב שתעזוב?

קאיו: השתגעת? אתה היית עוזב קבוצה פראיירית כמו מכבי חיפה? אני לא פראייר!

ונחזור למציאות:
1. כבר כתבתי יותר מפעם אחת. תפנימו שאנחנו בקרב הישרדות !  אני לא מבין את הזחיחות. 5 נקודות ממקום שמוביל לליגה לאומית. הייתי בסרט הזה והוא קטסטרופלי. הביטחון של כולם, מאמן, שחקנים, תקשורת וגם אוהדים שזה לא יכול להיות –מדאיג אותי.

2. בדרך הביתה שמעתי ברדיו, פרשנים ואוהדים וגם את המאמן החדש וכולם הביעו שביעות רצון מאיך שנראינו. וזה עוד יותר מדאיג.

3. איזה מזל שרוקביצה כאן. בלעדיו זה היה יכול להיות עוד יותר גרוע.
צילום: חגית אברהם.

אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.