לא אבדה תקוותינו / אבירן אסולין

אתמול, 19 שנים לאחר ה-5-0 הגדול ההוא של תור הזהב מול אוסטריה ברמת גן המיתולוגי, זה שוב קרה. הריגוש חזר. הנבחרת חזרה. זה התחיל כבר מחוץ לאיצטדיון, ההתאחדות דאגה להפנינג חגיגי עם עמדות איפור ותפאורה כיאה למשחק בינלאומי ותכונה גדולה אפפה את יציעי סמי עופר. הרגשה שאני לא זוכר שנים במשחק של הנבחרת וחילחלה גם לכר הדשא, שם ראינו חבורת שחקנים מלוכדת שעלתה כדי לנצח. כדי לשמח.

אני חייב להודות שכשראיתי את דף ההרכב הרמתי גבה לנוכח ההחלטה של הרצוג לפתוח עם שלישיית קישור שכולה עם אוריינטציה הגנתית מובהקת. נגד סקוטלנד, בבית. לא יודע. דווקא ההחלטה לפתוח עם שלישיית בלמים במערך 5-3-2, הבליטה משחק אגפים משובח בראשות אלי דסה ואקס מכבי חיפה טאלב טוואטחה שעלו ללא חשש להתקפה, כשהאחרון מצא את עצמו לא פעם כווינגר בצד שמאל, פוזיציה אופיינית למגן בכדורגל המודרני, על מנת לנצל את המהירות שלו אל מול הסקוטים האיטיים. המשחק הגדול האחרון של ביבראס נאתכו במדים הלאומיים היה מזמן. כמה מזמן? תשאלו את לואיס פרנדז. אתמול, כמו כל הנבחרת, אחרי היעלמות ארוכה, גם הוא הגיע. ההחלטה לעלות עם שלישיית קישור הגנתית על הנייר וזו שביקרתי בתחילת המשחק, הייתה זו ששינתה עבור הקשר של אולימפיאקוס את המומנטום. כיאל ופרץ נדבקו לעמדות בקישור האחורי, בעוד נאתכו ניהל בשקט וחכמה את המשחק של הנבחרת.

צילום: חגית אברהם
הרבה גבות הורמו כשהצוות האוסטרי הוכרז כאמון על הצד המקצועי. שוב שמענו דיבורים על תהליך, על סבלנות ושוב חששנו. אבל כמעט חודשיים אחרי אותה מסיבת עיתונאים, ראינו אתמול רוחות של שינוי אמיתי. מעבר למשחק השוטף על הדשא, הנבחרת הוכיחה שהיא עברה גם תהליך מנטלי. למחצית החניכים של הרצוג ירדו בפיגור אחרי פנדל שגם בסקוטלנד לא יודעים מאיפה הוא הגיע. בזמן אחר, עם סגל נוצץ בהרבה, זה היה נגמר רע הרבה יותר. לא אתמול. הנבחרת יצאה למחצית השנייה כמו מלוע של תותח. מאמינה. מחוייבת. נבחרת. נבחרת של שחקנים שהוכיחה מזה שנים, למה היא נבחרה. המהפך שעשתה אתמול הנבחרת היה לא רק  בתוצאה, ראינו כאמור שינוי גם במחשבה. מנבחרת קטנה שמתגוננת לנבחרת תוקפת עם מעל 20 איומים לשער של מקרגור. גם על הקווים ראינו שינוי כשהרצוג לא היסס לעבור למערך 4-3-3 אחרי שהסקוטים נותרו בעשרה שחקנים על מנת לנצל את המהירות של הנבחרת במשחק המעבר ואת העייפות של הסקוטים שכנראה כרעו תחת החיסרון המספרי והלחות בארץ הקודש. החלטה מבריקה של אנדי הרצוג, אותו אנדי האיום שהיה צופה פאסיבי בקונצרט ההוא ברמת גן, ואתמול באופן אירוני למדי הוציא, אולי, את הנבחרת לדרך חדשה.

צילום: חגית אברהם 

בהתאחדות חששו מאוד מאיצטדיון ריק אתמול ואיפשרו כניסה חינם לחיילים. אז עשרת אלפים צופים לערך ראו אתמול נבחרת שהחזירה את החשק ואם תמשיך ככה, תחזיר גם את אמון הקהל שלה. מזווית החיפאית דווקא לא הייתה בשורה גדולה אתמול כשגיא חיימוב, מוחמד עוואד ואעיד חבשי ראו שלושתם את ההצגה של הנבחרת מהספסל. חיימוב שילם את המחיר על הכושר הירוד שלו במדים הירוקים ונראה שההחלטה של הרצוג ללכת עם הרוש בין הקורות נכונה. איתן טיבי שירן ייני ועמרי בן הרוש מועדפים כולם על פני חבשי, לנוכח הניסיון הגדול שלהם בזירה הבינלאומית. גם עונה טובה מאוד עד כה לא הספיקה אתמול למוחמד עוואד לעלות להופעת בכורה בתכלת. סבע, חמד ובטח מונאס דאבור עדיפים והטאלנט הצעיר יחכה להזדמנות שלו בסבלנות. מי שכן ניצחו על אתמול על ההופעה היו שלושה אקסים ירוקים בדמות בן הרוש כיאל וטאווטחה, כשבמבואות חיפה יכולים לטפוח לעצמם על השכם תוצרת ביתית משובחת.

לסיכום, במדינה שבה הכל נע על סקאלת "סקנדל או פסטיבל", למרות הכל, למרות אתמול, בואו נצנן קצת. המצב בבית הפך מסובך כשלכל שלושת הנבחרות אותו מספר נקודות וביום ראשון מחכה לנו אלבניה המוכשרת ושם אנדי הרצוג וחבורתו יצטרכו לגרום לכך שאולי, עד ההופעה המבריקה הבאה, לא נחכה שוב כמעט שני עשורים.

אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.