מופע שנות ה-70 / שמעון גילור

גילור בירוק | שמעון גילור על ניצחון החוץ בסכנין, על תחושת הדה ז'וו וגם על הגאווה בים כל הכאוס

1. במחצית השניה של שנות ה-70 במאה הקודמת, דישדשנו במשך 4 עונות בליגה השניה (אז קראו לה הליגה הארצית). פעם הפסדנו, פעם ניצחנו ופעם תיקו. פחות או יותר 33% אחוזי הצלחה וכך 3 עונות רצופות. הקהל שבתחילה עוד הגיב בזעם ובתסכול, התרגל אט אט למציאות החדשה, מספר הצופים במשחקי בית צנח לכ-4,000 עד 5,000 צופים ולמשחקי חוץ הגענו 100 עד 200 אוהדים נאמנים שלא איבדו תקווה. היה נראה שמכבי חיפה שוקעת לה לאיטה לשנים רבות ולא נעימות ב"מדבר" הספורטיבי. אמש ביציע הצפוני המדולדל באצטדיון דוחא בסכנין, היה לי "דה ז'וו". חזרה אלי אותה ההרגשה. גם במגרש וגם ביציעים זה היה פשוט מופע שנות ה-70.

2. התופעה של אבדן עשתונות בבית ואיסוף נקודות בחוץ, הוא ענייין , לא רק לפרשני כדורגל ,אלא גם ואולי בעיקר לפסיכולוגים. ידיד רפאל קבסה , כבר טוען במשך 3-4 שנים שהבעיה של מכבי חיפה הינה המעבר מקרית אליעזר לסמי עופר. כל המערכת המקצועית לא מצליחה להתרומם לספרות החדשות שהאצטדיון הנפלא הזה דורש. כנראה שלשחקנים אין הרגשת בית או שזה פשוט גדול עליהם. ייתכן שצריך לשנות כוון ובמקום שבניית הסגל תהיה רק על בסיס כדורגל (וגם כאן נראה שאנחנו בבעיה ), צריך לבנות סגל שחקנים שבנוסף לכך יידע לעמוד בלחצים. אה ,כן, שכחתי –גם מאמן שיכול לעמוד בלחצים.....

3. היה אמש גם משחק, בטח שלא היה כדורגל אך המטרה המיידית הושגה וחזרנו עם 3 נקודות יקרות. אך היה אחד שהתעלה והראה לא רק ניצוצות של יכולת , אלא גם ובעיקר אופי, מנהיגות, לחימה והקרבה עצמית. שמו של האחד שבלט מעל היתר הוא רועי קהת.

4. בדרך חזרה מסכנין, דיברנו על כך שבימינו להיות אוהד מכבי חיפה שמעודכן במה שקורה בקבוצה, דורש חיבור לאינסוף אתרים, אפליקציות וקבוצות פייסבוק. מה שקורה אצלנו גובל בטירוף ומשתנה תוך שעות ולעיתים תוך דקות. ממש רכבת הרים. ולכן דווקא על רקע כל המערבולת הבלתי סבירה הזו חשוב לשבח ולציין את האירוע המרשים , המכובד והערכי שנערך השבוע להנצחת שחקני העבר. אם היה בתקופה האחרונה רגע שבו הרשנו גאווה אמיתית על השתייכותנו ל"משפחה הירוקה" –זה הרגע.
צילום: האתר הרשמי.

אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.