מהבטן, מהלב ומהראש / שמעון גילור

גילור בירוק | שמעון גילור מסכם בדרכו, הפסד בדרבי ושואל, למה לא שומעים מיענק'לה? 

1. את הדרבי הזוועתי שבו שוב הובסנו בבושת פנים אסכם בשלושה היבטים.
 
מהבטן : יש בי כעס עצום כלפי השחקנים שלא נראים כמי שמבינים את גודל המעמד. זעם על כך שלנו כואב יותר מהם. תסכול על חוסר לחימה וחוסר אגרסיביות על גבול האפטיות.

מהלב: יש בי אכזבה עמוקה , מעין הרגשה של מי שבגדו בו. צער עמוק על ההשפלה. ייאוש מהאפשרות לצאת מכאן לדרך חדשה.

מהראש: למרות שתמכתי ,כולל מעל אתר זה, בלכתו של רוטן הסיבה העיקרית לכך שמכבי חיפה חדלה להיות קבוצת צמרת, הינה חומר השחקנים. וכל עוד זה הקאדר –לא נשוב לימינו הגדולים.

2. כבר תקופה ארוכה, אני ממתין למוצא פיו של יענקל'ה שחר. להערכתי אני מייצג בשורות אלה רבים מתוך אוהדי הקבוצה. "היעלמותו" של יענקל'ה שחר מהמקומות שבהם יש לו אפשרות לתקשר עם קהל אוהדי מכבי חיפה , יוצרת אצלנו תחושה שמשהו בסיסי השתנה. שאולי יענקל'ה כבר אינו נלהב ואינו חדור אמביציה כבעבר. שמישהו בסביבתו הקרובה יאזור אומץ ויסביר לו ששתיקתו הרועמת, לא זו בלבד שאינה תורמת – היא מותירה נזק והתנאים הללו משבר האמון בינו לבין האוהדים הוא רק שאלה של זמן.

3. גם ביום שבו הגיעו 27,000 ירוקים לתמוך בקבוצה חשוב לי לומר, להבהיר ולהדגיש לכולם מיענקל'ה שחר ועד אחרון השחקנים: בלעדינו מכבי חיפה לא שווה מאומה. אל תסתנוורו מכך שהיום הגענו בהמונינו. אני שכבר הייתי בימים של ליגה א' צפון (פעמיים) וליגה ארצית יודע שבסוף יש לכל אחד את נקודת השבירה שלו. ומי שנשבר –כבר לא חוזר.

4. חנוכה שמח!
צילום: האתר הרשמי.


אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.