לפני הכל - אנחנו בני אדם/ שמעון גילור

גילור בירוק | שמעון גילור מסכם את המשחק מול בני יהודה ואת האירועים מסביב למשחק
1. עוד בטרם החל המשחק נגד בני יהודה וכבר רוחשי הרעות מצאו להם משהו חדש להיאחז בו. הם הגיעו לאצטדיון וציפו לשפל של כל הזמנים ביציעים: והיו להם "תנאי פתיחה" מעולים. השעה המאוחרת, מזג האוויר הגשום, הצטברות של 7 עונות לא מוצלחות (בלשון המעטה) וליבוי יצרים בלתי פוסק מצד אינטרסנטים שונים ומשונים, מחאה נגד יענקל'ה שחר (לא ראיתי ולא שמעתי אפילו ציוץ לפני, במהלך ובתום המשחק) – ממש מתכון מושלם לסעודת "מלווה מלכה" של מוצאי שבת שבה יאכלו את מכבי חיפה "בלי מלח". 

אבל מה לעשות ש-10,000 אוהדים החליטו שהנאמנות והאהדה למכבי חיפה גדולה וחזקה יותר מכל הנתונים הללו. ואז זה התרחש: הכרוז ביקש לכבד את זכרו של שייע גלזר ז"ל בדקת הוקרה וכולנו קמנו על רגלינו והרענו ממושכות. והם, במקום שישבחו אותנו החליטו להיאחז בכך שבטקסט נעדרה העובדה שגלזר היה שחקן מכבי תל-אביב. ממש ידיעה חדשותית מרעישה ! אז דעו לכם, בן דור וחבר מרעיו. אנחנו קצת יותר אינטילגנטיים מכפי שנראה לכם והעובדה הזו ידועה לנו, לחלקנו אפילו הרבה זמן לפני שנולדתם. שכחתם איפה החלה המסורת של דקת מחיאות כפיים במקום דקת הדומייה המיושנת?  אם כך , אזכיר לכם. 5 ימים לאחר מותו הטראגי של אבי כהן ז"ל נערך משחק בקרית אליעזר נגד.. מכבי תל אביב. לראשונה בישראל נערכה דקת תרועה לזכר אדם כלשהו. כל הקהל הירוק עמד והריע ממושכות. כאז גם היום, אולי טרם הפנמתם. אנחנו אמנם אוהדי כדורגל, אפילו אוהדים קנאים. אך לפני הכל - אנחנו בני אדם.

2. בעוונותי, אני מכיר כמעט כל אצטדיון בארץ ששוחקו בו משחקים בליגה הראשונה ובליגה השנייה (בשמותיה השונים) ב-55 השנים האחרונות. האצטדיון שלנו, מעולה. ממש ברמה עולמית. למה כר הדשא נראה כל כך עלוב ? כן, אני מכיר את סיפור הגג והצל והרוחות מהים. הכל ידוע. יש לי רק בעיה אחת "קטנה" עם הטיעון הזה. מי שתכננו את האצטדיון היו חייבים לדעת את זה קודם.

3. בדרך הביתה אמר לי אחד מחברי משפט מעניין על עופרי ארד: "בוא נראה איך הוא ישחק אחרי שיחתום על חוזה ל-5 שנים". ואני אנסח את זה קצת אחרת. תענוג לראות שחקן בית שעולה ומצטיין. אבל מוקדם לקשור לו כתרים. כבר ראינו רבים וטובים שהתחילו בקול תרועה רמה וסיימו בקול ענות חלושה. וזה המקום שאליו צריכים להיכנס שחקנים ותיקים ומנוסים (למשל אלברמן למרות שאינו משחק) או מישהו אבהי כמו רפי אוסמו. תחזיקו את "הילד" קרוב לקרקע. במקומות "הגבוהים", במיוחד בתחילת הקריירה, האוויר דליל ובהעדר חמצן למוח מתחילים לעשות שטויות. תדאגו שאצלו זה לא יקרה.

4. והיה גם משחק. לא מלהיב, לא מעניין, לא איכותי ובכל זאת מעודד. משהו מהרוח של מכבי חיפה לתולדותיה, חדר לשחקנים. הם רחוקים (רובם הגדול) באיכותם וברמתם ממכבי חיפה בשנותיה היפות, אך נראה שהפנימו שאתה לא יכול ללבוש את החולצה הירוקה (או הלבנה) אם לא תשאיר על המגרש את טיפת הזיעה האחרונה. ובתקופה כל כך דלה, גם זה משהו. 
צילום: חגית אברהם.





אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.