ארבע קושיות / שמעון גילור

1. לפני פחות או יותר 80 שנה, קיבל אבי, צבי גילור ז"ל ,את אחת ההחלטות המשמעותיות בחייו. הוא הצטרף כספורטאי פעיל למכבי חיפה (בשחיה וכדורמים) וצבע לנצח את משפחתנו בצבע הירוק. ההזדהות שלנו, האהדה הפעילה, הנאמנות חסרת הפשרות, כל אלה אינם מוטלים בספק. תהיינה הצלחות – נהיה מאושרים. יהיו כישלונות – נהיה מאוכזבים ולעיתים קצת מדוכאים. מבחינתנו גם האליפות של קבוצת הנשים בכדורעף או להבדיל, ירידת הליגה של קבוצת הגברים בכדורסל גרמו להתרגשות בשני הכיוונים. ומעל הכל, כמובן ה"דובדבן שבקצפת", קבוצת הבוגרים בכדורגל. תהא המציאות אשר תהא, לעולם לא ניטוש את הסמל. כמונו ולא פחות טובים מאתנו יש עשרות אלפים ויש אומרים שאף מאות אלפים. לפני 34 שנים בעונת 1984/5, "פרץ" לחיינו יענקל'ה שחר. תחילה כספונסר ומעונת 1992/3 כבעלים. אי אפשר ואין צורך לדמיין איזו מכבי חיפה הייתה לנו כיום בלעדיו. לעומת זאת כמעט חובה לחשוב, לחשוש, לדון ולשאול – איזו מכבי חיפה תהיה לנו אחריו. שחר , חרף גילו (בהזדמנות זו מגיע לו ונאחל לו מכל הלב מז"ט לרגל יום הולדתו ה-78 שחל בשבוע שעבר) הינו אדם פעיל , חיוני, עם תשוקה להצלחה כאילו היה צעיר בן 28 והלוואי שיאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים. אולם השעון הביולוגי יעשה את שלו במוקדם או במאוחר ולא נוכל להימנע מהקושיה הראשונה:  כיצד, מתי ולמי יעביר יענקל'ה את מכבי חיפה לכשיפרוש?

2. אחד המאפיינים הבולטים לעין, של הקבוצות הגדולות בכל מקום בעולם, היא התלבושת. ליברפול לעולם תשחק בבית בהכל אדום. צ'לסי תמיד תלבש כחול עם גרביים לבנות, אצל ריאל מדריד לא תמצאו חלק לבוש שאינו לבן כשלג, ולא יעלה על הדעת שדורטמונד תחליף את החולצה הצהובה עם המכנסיים השחורים במשהו אחר. מסיבות שאינן נהירות לי, מכבי חיפה אינה מתנהגת כך ומדי עונה ואף במהלכה, התלבושת משתנה. אמנם הירוק לבן תמיד שולט, אבל בוואריאציות שונות. אין לי ספק שכולנו, כולל אלו שמנהלים את מכבי חיפה, רוצים שניה ב"ליגה" של הגדולות. אז מדוע שלא נתנהג כמותן בפעולה שאינה דורשת מאמץ גדול, אלא רק החלטה מנהלית?

3. בתחילת שנות ה-90 שיחקנו בגביע המדינה נגד מכבי חדרה מליגה א'. עינו החדה של שלמה שרף הבחינה בכישרון בולט בשורות היריבה. כיכב אצלה שחקן כבן 23, שהחל את דרכו באור עקיבא בליגה ג' ושמו יעיש סויסה. הייתה לו שליטה אבסולוטית בכדור, הוא היה מהיר וסקורר. שליימה פנה להנהלה וביקש לרכוש את הכישרון הצעיר ואכן סויסה הגיע למכבי חיפה והחל להתאמן אצלנו כשחקן מן השורה. אלא שאז הסתבר שה"תכשיט" לא שירת בצה"ל. במכבי חיפה שלא אותם ימים העקרונות קדמו לשיקולים מקצועיים. את המאבק הוביל, כמדומני, מנהל מח' הנוער וחבר הנהלת הקבוצה נועם רשף שגרס שלא ייתכן שאצלנו ישחק מישהו שהשתמט משרות בצה"ל. בקרב הזה שבין רשף לשרף הייתה ידו של נועם על העליונה וסויסה הגיע לבני יהודה (ושם הסתבר שאמנם ה"ילד" כשרוני, אבל לא כוכב גדול). הסכר נפרץ ב-2010 עם הבאתו של החלוץ הטברייני שלומי אזולאי שנרכש מהפועל כפר סבא. מלבד כמה אוהדים שהביעו מחאה  ואיש התקשורת גדי נס שחזר וטען שמכבי חיפה חצתה קו אדום ערכי, כל היתר עברו על כך לסדר היום. כעת זה קרה שוב. הפעם עם שחקן שאני מרשה לעצמי לקבוע שאיכותו עולה עשרות מונים על השניים הקודמים. והקושיה השלישית הינה: האם ירדן שועה חשוב יותר מעקרונותיה של מכבי חיפה לשמש דוגמא ומופת?

4. מכבי חיפה, לפחות של השנים האחרונות, מקפידה לקשור את העבר אל ההווה. שחקני עבר זוכים לתפקידים במועדון, יש את פרויקט השגרירים, שחקני עבר מקבלים מנוי חינם, יש הענקות של מגיני או תעודות הוקרה לפני משחקים חשובים, מכבי תומכת בארגון שחקני העבר בראשותם של אברהם מנצ'ל ועודד בלוש. זה מתבקש ונהוג בקבוצות גדולות, אך לא מובן מאליו ויענקל'ה שחר שבוודאי קיבל את ההחלטה וכל "שרשרת הפיקוד" מתחתיו מבצעת את המדיניות הלכה למעשה, ראויים להערכה ותודה גדולה. בפאזל הזה חסר רק אדם אחד. יש אומרים שהוא גדול הכשרונות שדרכו על הדשא בקרית אליעזר. יש כאלה שנשבעים שאין ולא היה אצלנו שחקן ברמתו. גם אני זכיתי לראות אותו משחק ומבקיע. והקושיה האחרונה מופנית אליו –עד מתי תאכל לנו את הלב אהרון אמר? אתה מתקרב לגיל 85 וחס וחלילה יגיע יום שזה כבר יהיה מאוחר מדי. אולי הגיע הזמן שתתפייס?
צילום: האתר הרשמי.

אין תגובות

מופעל על ידי Blogger.